<h1>העיטור אות כ' כתובת יבם</h1>
<h2>דף יג.</h2>
תנן התם מצות יבום קודמת למצות חליצה ואמר רב אין כופין וכן אמר רב יהודה והלכתא כותיה ועכשיו שאין מתכונין לשם מצוה מצות חליצה קודמת למצות יבום אמר רמי בר אבא חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה דסבירא להו כרבנן דאמרי יבמה יבא עליה מכל מקום וקיימא לן כרבנן. ואי אמרה יבמה לא ניחא לי ביבם פלוגתא דתרתי מתיבתא הוא כדכתיבנא בגט חליצה. ורבינו אלפס אייתי ראיה דהויא מורדת מההיא דגרסינן בסוף גמרא בפרק בית שמאי דאמר רב יבם אינו כבעל וכתב היכא דאמרה לבעלה נטולה אני מן היהודים ומית ונפלה קמי יבם כופין אותו שיחלוץ לה ולא הויא מורדת. ורבינו שלמה פירש אינו כבעל דלגבי יבם אפילו הפרה לא צריך דלא אסקה אדעתא אלא לאסור עצמה על המותר לה ואי בעי יבם ליבומה מיבם לה. ולא בריר לן טעמא דרבינו אלפס — ורבינו אפרים חלק עליו כדאיתא בגט חליצה — אי טעמא ממתניתין דקתני ואם נתכונה לכך אפילו בחיי בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה דסתמא משמע כמשנה ראשונה דאי כמשנה אחרונה מה לי נתכונה מה לי לא נתכונה למה ליה לאפושי כולי האי ותו לייתי ראיה נמי מדקאמר עד שכופין אותו לחלוץ נכפהו ליבם ועוד הא רישא דמתניתין דיבמות סתמא כאבא שאול כדאוקימנא בגמרא (עי' יבמות ג'.) אלא מההיא ליכא ראיה דמתניתין כמשנה אחרונה נשנית ולא זזה ממקומה מיהו מדאמרינן (יבמות ל"ט:) ולבסוף סברוה כרבנן וקימא לן כרבנן ונפקא משנה אחרונה מהלכה ובטיל מימרא דשמואל (כתובות ס"ד.) וכותבין עליה אגרת מרד. ודוקא שלא נתנה אמתלא אבל נתנה אמתלא לדבריה לא כייפינן לה ולא מפסדא לכתובתה דאמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה (יבמות ד'.) מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין מנין שאין חוסמין אותה שנאמר לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדיו והוא הדין לאמתלא דכותה כדאמרינן בהמדיר (כתובות ע"ז.) מעשה בציידן בבורסי שמת לו אח בורסי ואמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל. וכי כתבינן אגרת מרד ומפסדא לכתובתה נמי לא אמרן אלא במאי דלא תפסה במאי דכתב לה בעל אבל תפסה מאי דכתב לה בעל לא מפקינן מינה ואדינא דגמרא (כתובות ס"ד.) מוקמינן לה ולא עבדינן בה תקנתא לתקנתא. ויחלוץ לה בתר תלתא ירחי לאחר מיתת הבעל והיינו דאיכא בין יבמה מורדת לאשת איש מורדת והכין כתב גאון.
